הגיע הזמן לזרוח אותנו ללא מסכות ותחפושות

השנה יצאתי לחגוג את פורים, זה היה שונה הפעם.

השנה התחפושת לבשה את מאיה ולא מאיה לבשה את התחפושת.

בשנים קודמות כשהתחפשתי הייתי נכנסת גם לדמות, תלוי בתחפושת.

פעם זה היה בילבי ופעם אחות בית חולים פסיכופתית..

הפעם לא הרגשתי צורך, הרגשתי נח להיות אני

גם כשלבשתי את השמלה הכי טאטרלית שיכולה להיות.

אנשים שאלו ל מה התחפשתי, נתתי להם להיכנס למשחק ניחושים.

שמתי לב איך המיינד המתעתע מגדיר לנו את מה שאנחנו רואים

לפי הסימנים והצבעים שהעניים קולטות, כל אחד לפי הדאטה שהוא אסף לאורך השנים.

לבסוף אמרתי להם שלא הגדרתי את הדבר ובתוכי התחזקה לה ההבנה

כמה אנו בני האנוש שבויים בתוך הבית כלא הפנימי שלנו של תדמית ודימוי עצמי

אשר מספר לנו בשיפוטיות רבה מה הערך שלנו ואיך הוא נקבע על פי מה שנלבש, באיזה מכונית ניסע או באיזה בית נגור.

שמחתי וחגגתי את מאיה בפעם הראשונה. היה שווה להתמודד עם הפחדים שלי ולקלף מעלי את כל המסיכות והתחפושות,

סוף סוף אני מרגישה בנח להיות אני!