הסיפור שלי ושל MAYKO BAGS

בזמן שלמדתי לימודי אופנה, גרתי בתל אביב מעל רפדייה של סלוני עור יוקרתיים. כל יום הם זרקו את שאריות העור לפח האשפה המשותף שלנו. כל פעם שעברתי לידו, עיניי חיפשו את החלקים היפים ביותר. לא יכולתי להישאר אדישה למה שעיניי ראו, אז אספתי אותם ושמרתי אותם בפינה בדירתי הקטנה. הזבל שלהם היה עבורי אוצר גלום.

עדיין לא ידעתי מה אעשה איתם. אבל בפנים, ידעתי שהיום יגיע שבו אקבל את התשובה. וכך היה. בוקר אחד, התעוררתי, ורעיון עלה במוחי, אני אכין לי קייס עור לטבק שלי. ניגשתי למלאכה, ובתוך שעה היה לי קייס לטבק שלי—הכי יפה שראיתי. שמחה רבה מילאה את ליבי. במשמרת הלילה שלי כמלצרית באותו ערב, לקוח שאל אותי היכן קניתי את קייס הטבק שלי. הסמקתי ועניתי שעשיתי את זה בעצמי. הוא חייך ואמר: אני רוצה להזמין אחד כזה בדיוק. כמה זה עולה? מההתרגשות, המילים התבלבלו לי ואמרתי: באמת.., בטח, כמה זה עולה? אני לא יודעת, אה... החלפנו טלפונים, וביום למחרת הבאתי לו את הקייס החדש שלו. הוא היה כל כך נרגש ושמח, ובתוך כמה דקות הוא כבר סידר הכל במקום, הוציא שטר של 100 שקלים ונתן לי אותו. מבחינתי, הייתי בעננים, המוצר הראשון שעשיתי בעצמי שנמכר בכסף אמיתי. מאותו יום, כמו שער קסום שנפתח, לקוחות מהבר הזמינו אחד אחרי השני, סיפרו לחבריהם, והפיצו את הבשורה.עבדתי בבר בלילה, למדתי בבוקר, ותפרתי קייסים לטבק בצהריים. לקחתי את זה צעד קדימה והתחלתי לעבוד עם חנויות טבק ופיצוציות ברחבי העיר. לפעמים, לקוחות היו חוזרים אליי ומזמינים קייס חדש. הם אמרו לי ששלהם נגנב. הייתי עצובה לשמוע את זה, אבל באותו זמן, התלהבנו כל כך יחד מהיופי של הקייס שהגנבים חשבו שהוא ארנק יוקרתי.

האהבה שלי לאופנה התחילה בילדותי; ככה זה כשיש לך אמא פאשניסטה. בתוכי, הרצון ליצור פריטים אופנתיים התבשל. היו לי שאריות עור בחדר הקטן שלי, ממש ליד מכונת התפירה, אז התחלתי לשחק איתן ולתפור תיקים קטנים, תיקי צד, תיקי ערב ומחזיקי מפתחות בצורות וגדלים שונים.

אז שמעתי שהעירייה בתל אביב תומכת באמנים ומאפשרת להם לפתוח דוכנים בחינם ברחוב המפואר ביותר של העיר, רחוב דיזנגוף. לקח לי כמה ימים להצטרף לקבוצה. סידרתי את עצמי עם שולחן, מפה וכיסא. תגובות האנשים היו מעבר לציפיות שלי, והתחלתי למכור את כל המוצרים שכבר הכנתי. הקשבתי לשאלותיהם ולבקשותיהם ויצרתי מוצרים חדשים נוספים.

עם הזמן, התחלתי לבלות בחנויות תיקים. חקרתי את החיתוכים והאלמנטים ולמדתי לאט לאט לעבוד עם עור ולעצב יותר דגמים.

נחשף בפניי עולם שלם, ולבי שמח. השאריות שהשתמשתי בהן לא היו גדולות מספיק כדי להכין תיקים גדולים כמו שרציתי, וחיפשתי ספקי עור.אני זוכרת את הפעם הראשונה שנכנסתי לחנות העור, כמו ילדה קטנה שנכנסת לחנות ממתקים. היו שם אינספור יריעות עור בכל מיני צבעים ומרקמים. קניתי עור שאהבתי וחזרתי למכונת התפירה שלי, התרגשות רבה מילאה כל תא בגופי. האנשים ברחוב גם אהבו את התיקים, אבל המחיר היה גבוה מדי עבורם. הבנתי שזה לא דוכן בתערוכת אופנה, והעוברים ושבים ברחוב לא הלקוחות הפוטנציאליים שלי.

אז שמעתי על מעצבת בגדים מצליחה שיש לה חנות בפלטפורמת מסחר מקוונת שנקראת ETSY, והיא מלמדת קורס על איך למכור ב-ETSY. אמרתי לעצמי שאם היא יכולה לעשות את זה, גם אני יכולה, והצטרפתי לקורס שלה. מנערה שכמעט ולא ידעה מה זה מקש ENTER, נחשפתי לעולם חדש: המחשב והאינטרנט. בניתי את חנות ה-ETSY שלי בעזרת תמונות שצילמתי, כתבתי טקסטים לדפי מוצר ולמדתי כל מה שצריך לדעת על משלוחים מחוץ לישראל. ההזמנות התחילו להגיע, ונפתח לי שער חדש למכור את התיקים שלי במחירים שלא יכולתי בדוכן ואפילו להגיע לנשים ברחבי העולם—מרגש בטירוף! אני זוכרת את היום שבו החלטתי להתפטר מעבודתי כמלצרית אחרי 20 שנה ולבטוח בדרך ובאלוהים שהגיע הזמן להתפרנס מהיצירות שלי; זה היה כמו חלום שהתגשם! אני מודה לאלוהים על כך שהראה לי את הדרך. 

בשנתיים האחרונות התחלתי לעצב תיקים מבד קנבס, שהוא יותר קליל מהעור, מודה, גם אני עברתי דרך בחמש עשרה שנה מאז שאני מעצבת תיקים והתפתחתי בעצמי והורדתי מעלי הרבה שכבות וקליפות של מחסומים רגשיים ובעצמי נהייתי יותר קלילה עם החיים

אני מודה לכל הנשים היקרות, שחזרו וקנו את התיקים שלי, שבזכותן אני ממשיכה לקיים את היצירה שלי, מודה על הביקורות המרגשות ועל המילים הטובות. אני בהודייה גדולה למשפחת MAYKO, שהיא מתרחבת מדי יום, והשנה שמתי לעצמי מטרה חדשה והיא להחשף לשוק המקומי, לנשים הישראליות, האחיות למדינה בה אני גרה, לשפה שאני דוברת ואני בכללי בהתרגשות גדולה! 

תודה שקראתן עד לפה 🩷 מיאה